החלטה בתיק בש"פ 7385/03

1.        נגד העורר וארבעה נאשמים נוספים בצירוף שני תאגידים, הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום בו יוחסו לנאשמים עבירות בטחוניות חמורות. בין היתר, הואשם העורר בעבירות של קשירת קשר לפי סעיף 92 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן עבירות של מגע עם סוכן חוץ, חברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948, תמיכה בארגון טרוריסטי לפי סעיף 4(ד) לפקודה זו, עבירות הקשורות בביצוע שירות למען התאחדות בלתי חוקית, ועבירות של הלבנת הון.

           כתב האישום מייחס לעורר (שהוא נאשם 4 באותו כתב אישום), וליתר הנאשמים התנהגות העולה כדי העבירות הבטחוניות שנמנו לעיל, שהשתרעה על פני תקופה ממושכת בצורה שיטתית ומתוחכמת. על-פי הנטען בכתב האישום, הנאשמים, שהם ראשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית (להלן: התנועה) והעורר ביניהם, קשרו קשר להקמת מוסדות של התנועה כדי לגייס כספים מארגוני החמא"ס בחו"ל ולהעבירם לארגוני הצדקה של החמא"ס ביהודה, שומרון ועזה, וכן למוסדות התנועה בישראל, לאסירים ולעצורים שהיו מעורבים בעבירות בטחוניות ובפעולות טרור; כל זאת - על-פי כתב האישום  - כדי לקדם את מטרות התנועה העולות בקנה אחד עם מטרות החמא"ס. על פי כתב האישום, במסגרת הקשר ולשם קידומו, פעלו הנאשמים לגיוס כספים מארגוני חמא"ס בחו"ל באמצעות המוסד לסיוע הומניטרי, חברה שהוקמה לשם כך על ידי נאשם 2 בכתב האישום והיא כיום נאשמת 6 בכתב האישום. באמצעות נאשמת 6, כך נטען, העבירו הנאשמים כספים אלה או תמורתם למוסדות שונים של התנועה בישראל, לאגודות צדקה של החמא"ס בשטחים, לאסירים ולעצורים שהיו מעורבים בעבירות בטחוניות ובפעילות בטרור ולמשפחותיהם. על פי כתב האישום וכעולה מחומר הראיות, הפעילות שיוחסה לעורר וליתר הנאשמים בכתב האישום היא פעילות בעלת אופי "כלכלי" והיא לכאורה פעילות למטרות "אזרחיות" ולא צבאיות. לטענת הנאשמים ובאי-כוחם הפעילות הכספית הענפה נועדה למטרות צדקה לשם קיום אחת ממצוות היסוד של דת האיסלם. מנגד טענה התביעה בפני בית המשפט קמא ובפניי כי פעילות הנאשמים היתה מטעם ארגונים הפועלים במסגרת החמא"ס ולמענו, והם נועדו לאפשר את קיום הפעילות הטרוריסטית של ארגון החמא"ס, וכן את השגת התמיכה הציבורית בחמא"ס בקרב האוכלוסיה בשטחים, כמו גם את יכולתו לגייס אליו אנשים נוספים לפעילות הטרור הפוגעת בבטחון המדינה ומסכנת חיי אדם. באת-כוח התביעה הגדירה את פעילותם של כל הנאשמים באותו כתב אישום, "פעילות התומכת במעטפת הטרור". על פי הראיות בתיק וחוות דעת מקצועיות של מומחים, אופיו של ארגון החמא"ס ושיטות פעולתו כורכים את הפעילות האזרחית של התמיכה באוכלוסיה, לרבות התמיכה במשפחות הפעילים, האסירים הבטחוניים, ומשפחותיהם של מפגעים-מתאבדים, עם הפעילות הטרוריסטית עצמה. לפיכך, חיזוק התשתית האמורה בקרב האוכלוסיה, על ידי הזרמת כספים משמשת את החמא"ס לצורך השגת לגיטימציה לפעילותו בקרב האוכלוסיה, להרחבת מאחז המתגייסים לפעולות טרור, ולעידוד הפעילים הטרוריסטים, על ידי התמיכה הכספית הניתנת להם ולמשפחותיהם.

2.        בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' גריל), בחן את קיומן של ראיות לכאורה נגד כל הנאשמים בכתב האישום, ובהם העורר וחבריו, אחד לאחד. בהחלטה מפורטת ומנומקת שניתנה לאחר עיון בחומר הראיות שהונח בפניו קבע בית המשפט קמא כי נגד הנאשמים כולם ובהם גם נגד העורר יש ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים להם, וכי מחמת סוג העבירות המיוחס לעורר יש עילה למעצרו בשל המסוכנות הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו. בהחלטתו ציין השופט קמא כי בחומר הראיות יש ראיות לכך שהעורר הוא חבר מועצת המנהלים של הנאשמת מס' 6, שבתקופה מסויימת החזיק ב-95 מניות שהעביר לו המשיב 2 והחזיק בהן בין 15.10.01-15.5.01 ולאחר מכן העביר 87 מניות, ונותרו בידו 8 מניות. בהודעתו בחקירה אישר העורר כי פתח את חמשת חשבונות הבנק של נאשמת 6 יחד עם המשיב 1 והיה מורשה חתימה מטעם המוסד בכל חשבונותיו, כן אישר שהיה יו"ר מועצת המנהלים של המוסד. השופט קמא ניתח בפירוט את הודעותיהם של הפעילים במוסד שבהודעותיהם סיבכו את העורר כפעיל מרכזי בהחלטות הנוגעות לכספי המוסד. בסיכום החלטתו, ציין בית המשפט קמא כי חלקו של העורר כמו של נאשם 3 באותו כתב אישום "קטן יחסית לעומת חלקם של הנאשמים מס' 1, 2 ו-5 בכתב האישום, אך יש לראות את פעילותם ומעשיהם של המשיבים, כמפורט בכתב האישום וכעולה מחומר הראיות, כפעילות משולבת, שחזקת המסוכנות לגביה לא הופרכה".

3.        באי-כוח העורר טענו לפניי בפירוט רב, כי החלטתו של השופט קמא, ככל שהיא מתייחסת לעורר מוטעית היא, כי להבדיל מהנאשמים העיקריים בכתב האישום, לא נמצא בחומר הראיות הרב שנאסף, ראיה לכך שלעורר היה קשר כלשהו עם הארגונים בחו"ל שהתביעה מייחסת להם קשר לחמא"ס ולגיוס הכספים עבורו, כן טענו שהוא עצמו לא קיים מגעים עם סוכן חוץ ולפיכך אין ראיות לכאורה מספיקות לביסוס העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כן ציינו כי גם בית המשפט קמא קבע כי חלקו היחסי של העורר קטן מזה של הנאשמים העיקריים בכתב האישום. לחלופין טוענים באי-כוח העורר כי מכל מקום, נוכח חולשת הראיות נגד העורר וטיב המעשים שהוא מעורב בביצועם, ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה; עוד טוענים הם, שלא התקיימו בעורר כל מאפייני המסוכנות שבגינם לא שוחרר נאשם 2 באותו כתב אישום, שיח' ראאד צאלח מחאג'נה, לחלופת מעצר על פי החלטתי בבש"פ 7223/03.

           התביעה טענה מנגד כי יש ראיות לכאורה בדבר מעמדו של העורר בהיררכיה של המוסד לסיוע הומניטרי, נאשמת 6 בכתב האישום. היא הפנתה להודעותיהם של נאשם 1 מחמוד מחג'אנה (המכונה אבו סמרה), שמעמדו היה בכיר בין הנאשמים, וכן להודעות של אדם בשם עוליקה, אשר סיפרו על מעורבותו של העורר בפעילות המוסד. עוד הפנתה לתשובות שנתן העורר עצמו בחקירה בטרם בחר בזכות השתיקה ונמנע מלתת הסברים לפעילותו במוסד. כמו כן, הצביעה על כך שהעורר חבר במועצת המנהלים של המוסד, שהוא זה שהתחיל בפעילותו על פי הנחיית נאשם 2 וביחד עם נאשם 1. העורר הוא זה החתום על דוחו"ת הכנסות והוצאות של המוסד והמאזנים, הוא בעל זכות חתימה בחשבונותיו של המוסד, וידע על הנעשה בו הגם שלא קיים את קשרי החוץ שלו. אשר ליסוד הנפשי, ולשאלת מודעותו של העורר לטיב הפעילות ולמקור הכסף, מפנה התביעה בנוסף להודעותיהם של העדים הנזכרים; למעמדו של העורר, שהיה משך שנים בקרבתו של נאשם 5 באותו כתב אישום  - ד"ר סלימאן אגבריה, ועל ההזדמנויות הקשורות לפעילות קודמת של נאשם 5; כן הצביעה על כך שמהנסיבות ניתן להסיק שהעורר ידע על האזהרות שהוזהר נאשם 5 בגין פעילות מאותו סוג. עוד הצביעה התביעה על מסמכים שונים, ועל תמליל הקלטה מתוך תא המעצר של שיחה בין העורר לנאשם 5, שבו נדרש הוא שלא למסור בחקירה את הידוע לו; כל אלה לשיטתה, מלמדים על רמת מעורבותו של העורר בענייני המוסד, ובפעילותם של חבריו.

4.        בהחלטה שניתנה על ידי בבש"פ 7223/03 הנ"ל בעניינו של השיח' ראאד צאלח, עמדתי על אופיה של הפעילות המיוחסת לנאשמים בכתב אישום זה, על הקשר הלכאורי בינה לבין החמא"ס ומטרותיו, ועל התשתית הראייתית המתייחסת לנאשמים באופן כולל, ולשיח' ראאד - נאשם 2 באותו כתב אישום; בהחלטה זו נפרשה פעילות אשר בהעדר הסבר, נראית על פניה כפעילות המקימה חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) בצירוף סעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 ולפיכך מקימה היא עילת מעצר.

           מחומר הראיות שהועמד לרשותי עתה עולה על פני הדברים כי לעורר היתה מעורבות רבה בפעילות המוסד, היה לו מעמד כבעל זכות חתימה בחשבונות המוסד וחבר ההנהלה בו, והוא אף הוצג כיו"ר המוסד, והלא המוסד הוא, שלטענת המאשימה שימש צינור להעברת הכספים ממקורות המקורבים לחמא"ס בחו"ל ולפרויקטים שונים בשטחים ובישראל. בחקירתו לא נתן העורר כל הסבר שיש בו כדי להפריך את האשמות המיוחסות לו.

           אשר על כן, יש בסיס איתן לטענת התביעה כי נגד העורר קמה עילת מעצר. העבירות המיוחסות לעורר הן כולן עבירות שיש בהן פגיעה בבטחון המדינה; הכלל הוא כי רק במקרים נדירים וחריגים ניתן להשיג את תכלית המעצר בעבירות אלה על דרך של חלופה. אמנם ממכלול הראיות עולה כי העורר אינו העבריין העיקרי בהיררכיה של הקשר המיוחס לנאשמים והפעילות העבריינית המיוחסת להם ומעמדו לענין זה שונה מזה של שותפיו לאישום הנאשמים 1, 2 ו-5. הוא שימש לידם ונראה כי הנאשמים המרכזיים עשו בו שימוש לביצוע הפעילות האסורה; אולי פעלו כך דווקא משום שהוא עצמו לא נעצר בעבר ולא הוזהר אישית. עם זאת, המעשים המתוארים בכתב האישום מתארים את הנאשמים כקשורים ביניהם ופועלים "כמכונה משומנת" או "כחוליות חיוניות במרקם הפעילות המיוחסת להם". ראשי הקשר או ההתארגנות האסורה הפעילו את העורר ולכאורה הוא מצידו היה פעיל גם באופן עצמאי ואקטיבי במוסד שהוא אחד הנאשמים בכתב האישום. פעילותו התמקדה לכאורה בלב הפעילות המיוחסת לנאשמים כולם. משיחתו המוקלטת עם נאשם 5 נראה כי היה גם "שותף סוד" שקיבל על עצמו לא להסגיר את חבריו. בהיותו בעל הנגישות לחשבונות המוסד, ולהעברת הכספים ותכליותיה ובעל זכות חתימה בחשבונות, עלול שחרורו להיות בגדר שחרור של אחת החוליות החיוניות בקבוצת הנאשמים.   

           אשר על כן, איני רואה כי ניתן לעת הזאת לשחרר את העורר לחלופת מעצר. עניינו של העורר איננו בגדר אותם מקרים חריגים שעל אף היותם מעורבים בעבירות בטחוניות יש בחלופת המעצר כדי להשיג את תכלית המעצר.

           אשר על כן, הערר נדחה.  

           על אף האמור, ובשולי הדברים, אציין כי נוכח העובדה שחלקו היחסי של העורר בפעילות הנאשמים קטן יותר מזה של שלושת הנאשמים העיקריים, הרי שאם תימשך שמיעת הראיות בתיק זמן ניכר ומשפטו לא יסתיים תוך זמן סביר, יהיה מקום לעיין מחדש במעצרו, כדי לבחון אם יש בחלוף הזמן כדי להקהות ממידת מסוכנותו של העורר עד כי תהיה הצדקה לשחרורו לחלופה.

           ניתנה היום, ג' באלול התשס"ג (31.8.2003).

                                                                                        ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: